<h1>שבלי הלקט דיני נדרים ושבועות סימן מ"ח</h1>
<h2>דף כג.</h2>
ולרבנו שלמה זצ"ל מצאתי, שנים שנתקוטטו זה עם זה והכה האחד את חברו, לאחר זמן בא ואמר לו אני מקבל כל ריצוי וקנס שיאמרו לי בי"ד ותמחול לי על מה שהעויתי, קפץ ונשבע מלמחול לו עולמית, וכשעברה חמתו נתחרט מן השבועה ורוצה למחול לו, ושאל ידידי לומר שנשבע זה לבטל את המצוה, שהרי כתיב [ויקרא י"ט] לא תקום ולא תטור את בני עמך, וכתוב בקבלה [מיכה ז'], נושא עון ועובר על פשע, ופירשו חכמים ז"ל [ר"ה י"ז ע"א] למי הוא נושא עון למי שהוא עובר על פשע, ולא חיילא שבועה, או דילמא, אינה בטול מצוה וחיילא שבועה. ואם תמצא לומר דחיילא שבועה, יכול הוא לנשקו ולדבר עמו באהבה ובחיבה הואיל ואינו מוציא מפיו מחילה או לא. כך נראה, משום שבועה לבטל את המצוה אין לדונו, דהתנן [ב"ק צ"ב ע"א], מנין שאם לא מחל לו שהוא אכזרי שנאמר [בראשית כ'], ויתפלל אברהם אל האלהים, ואי איתא, ליתני שהוא עובר בלאו דלא תקום ולא תטור את בני עמך, אלא ודאי אין לדונו בלא תטור שהרי נתבזה ואי אפשר בלא נטירה. אלא מיהו אכזרי הוי כדמפרש תנא, ונקימה ונטירה כבר פירשו חכמים [יומא כ"ג ע"א], איזהו נקימה ואיזהו נטירה, אמר לו השאילני קרדומך א"ל איני משאילך, למחר א"ל השאילני מגלך, א"ל איני משאילך כדרך שלא השאלתני קרדומך זו היא נקימה. נטירה, א"ל השאילני קרדומך ולא השאילו, למחר א"ל השאילני מגלך, א"ל הילך, איני כמותך שלא השאלתני קרדומך זו היא נטירה. ועוד תנן [נדרים ס"ה ע"ב] גבי נדרים, פותחין מן הכתוב שבתורה ואומרין לו, אילו היית יודע שאתה עובר על לא תקום ולא תטור את בני עמך, ואהבת לרעך כמוך, וחי אחיך עמך, שמא יעני ואי אתה יכול לפרנסו, ואומר לו אילו הייתי יודע שכך היה לא הייתי נודר, הרי זה מותר. מדקתני פותחין לו, מכלל דלאו ביטול מצוה היא זו, דאי ביטול מצוה היא, למה ליה למפתח בחרטה, ומי שרי, והתנן [נדרים ט"ז ע"א] אין נשבעין לעבור על המצות, דלא חיילא שבועה כלל, אלא ודאי אין בכך ביטול מצוה, וכבר פרשו חכמים, איזהו בטול מצוה כגון, שנשבע שלא לעשות סכה, שלא ליטול לולב, ושלא להניח תפלין. ולחבקו ולנשקו, אי אפשר שאין לך מחילה גדולה מזו, שהרי כתובה בתורה שנאמר [שמואל ב' פי"ד], וישב אבשלום בירושלם שנתים ימים ופני המלך לא ראה, דכי נקט עליה מילתא מחמת אמנון שהרג, ובשעת מחילה כתיב [שם] ויבוא יואב אל המלך ויגד לו ויקרא אל אבשלום ויבוא אל המלך וישתחו אפים לפני המלך וישק המלך לאבשלום, מדאשתיק קרא ולא אמר הריני מוחל ש"מ הנשיקה מחילה מעלייתא היא, אלא הריני רואה תקנה לשבועתו, [יומא פ"ז ע"א] יביא עשרה בני אדם ויאמר בפניהם, נתחבלתי בפני כל ונשבעתי שלא למחול לו ואיני יודע מה לעשות, והלה נכנס ואומר חטאתי לה' אלהי ישראל ולפלוני זה שחבלתי בו, והם אומרים, שרוי לך ומחול לך ונמצאו שניהם יוצאין ידי שמים ומחילה קיימת, ומנא לן דבעינן עשרה, דאמר רב חסדא צריך לפייסו בשלש שורות של שלשה שלשה בני אדם, שנאמר [איוב ל"ג], ישור על אנשים, ויאמר חטאתי, ואמר רב יוסף בר חנינא, מת יוליך עשרה בני אדם ומעמידן על קברו וכו'. ומנא תימרא דעבדינן בנדרים כך. דתנן [נדרים מ"ג ע"א], המודר הנאה מחבירו ואין לו מה יאכל ילך אצל חנוני הרגיל אצלו ויאמר, איש פלוני מודר הנאה ממני ואיני יודע מה אעשה, והלה נותן לו, ובא לו ונוטל מזה, היה ביתו לבנות או גדרו לגדור ושדהו לקצור הולך אצל הפועלים ואומר, איש פלוני מודר הנאה ממני ואיני יודע מה אעשה, והן עושין ובאין ונוטלין שכרן מזה, וילפינן מינה דאגלויי דעתא הכא מילתא היא וזוכין בכך להיות ידו כידו והויא מחילה גמורה. ואי יהיב ליה קנס שרי ליה למישקליה שאין מחילה תלויה בקנס, דתנן [ב"ק צ"ב ע"א], גבי ה' דברים אע"פ שהוא נותן לו אינו נמחל שנאמר [בראשית כ'], ועתה השב את אשת האיש כי נביא הוא והתפלל בעדך וחיה.
<h2>דף עד.</h2>
והרב ר' אביגדור ז"ל השיב למורי הר"ר יהודה, הנשבע בנקיטת חפץ שלא תעמוד אשתו עמו שנה מהו בתשמיש המטה, מי אמרינן הרי כלל הדברים האסורים עם דברים המותרים, ועוד אם נשבע שלא ליהנות את אשתו, מי אמרינן הרי חייב לזונה ולא חיילא שבועה, או יש כאן דין כולל. תשובה, ודאי למאן דאית ליה איסור כולל, חייל נמי אתשמיש, אי לאו דמשעבד לה, אבל כיון דמשעבד לה לאו כל כמיניה לאפקועי שעבודא, ונהי דכולל נמי מהני למיחל שבועה אדברים האסורים עם דברים המותרים, לא מהני למיחל שבועה על דבר שאינו שלו להפקיע שעבוד שעליו שהוא משועבד לאחרים אלא בקונמות, וכגון, דאמר הנאת תשמישך עלי דאסר חפצא עליו, ואין מאכילין לאדם דבר האסור לו כדאמרינן בנדרים פרק ב' [נדרים ט"ו ע"ב], ובכתובות פרק המדיר [ע"א ע"ב], אבל בשבועה דאסר נפשיה מן חפצא לא, דהוי כאומר הנאת תשמישי עליך, הא למה זה דומה, לאדם שנשבע שלא יפרע חובו לחברו דלאו כלום הוא, דאע"ג דקונמות כקדושת הגוף דמו, ומפקיעין מיד שעבוד, שבועה אינה מפקעת, ואפילו בנקיטת חפץ, כיון דלא רמי איסורא אלא אגברא לא מהני בה, וכי היכי דאלמוה רבנן לשעבודיה דבעל דלא קדשי מעשה ידיה דהשתא ובעודה תחתיו, כדאיתא פרק אע"פ [נ"ט ע"ב], ה"נ אלמוה רבנן לשעבודא דידה דלא מצי לאפקועה מידי שמשעבד לה אפילו בקונמות כ"ש בשבועה, דטעמא דמלתא משום איבה והוא שייך בתרוויהו אף במה שהוא משועבד לה. והנשבע שלא לההנות את אשתו נמי לא חיילא שבועה אמזוני מהאי טעמא אפילו על ידי כולל, דאין אדם אוסר פירות חברו על חברו, דלגבי איסורין דוקא גלי לן קרא ומהני בהו כולל, כדאמרינן בזבחים [ע' ע"ב] רק חטאת העוף ובחולין פרק ב' [ל"ז ע"א], אמרה תורה יבוא איסור נבלה ויחול על איסור חלב מדכתיב [ויקרא ז'] וחלב נבילה כו' ואכל לא תאכלהו, ולמאן דאית ליה כולל לא שני ליה בין איסור הבא מאליו לאיסור הבא מעצמו, אי נמי, מידי דהוי אאיסור מוסיף, ואפילו מחתיכה לחתיכה נמי אמרינן דחייל, כדאמרינן פרק שבועות בטוי [שבועות כ"ד ע"ב], אבל לאסור ממון חברו על חברו, או להפקיע שעבודו הא לא אשכחן דליהני כולל. תדע, שהרי נדרים חיילי על דבר מצוה כדבר הרשות, ואילו להפקיע שעבוד שעליו לא חיילי, כדתנן בפרק ואלו מותרין [נדרים י"ד ע"ב], האומר לאשתו קונם שאני משמשך הרי זה בבל יחל, ופריך בגמ', והא משועבד לה, והכי נמי פריך בריש פרק המדיר [ע' ע"א], ואע"ג דקיי"ל כרב הונא דאמר יכולה אשה שתאמר לבעלה איני נזונת ואיני עושה כדפסקינן הלכה פרק דייני גזרות [כתובות ק"ז ע"ב], אלמא מזוני לאו דאורייתא נינהו, אלא תקנתא דרבנן, וכל האומר אי אפשי בתקנת חכמים כגון זו שומעין לו, כדאיתא בפרק הכותב [פ"ג ע"א] ובפרק חזקת הבתים [ב"ב מ"ט ע"ב], ושארה דכתיב בקרא לא הוי מזונות, אלא כדדרש לה ר' אליעזר בן יעקב פרק נערה שנתפתתה [כתובות מ"ח ע"א] לפום שארה תן כסותה, שלא יתן של ילדה לזקנה ושל זקנה לילדה, וכיון דלא משעבד לה מדאורייתא הוי לן למימר דתחול שבועה אמזוני, מידי דהוה אחצי שיעור לר' שמעון דאמר מותר מן התורה, חיילא שבועה עלה, כדאיתא פרק שבועת בטוי [שבועות כ"ג ע"ב] ובפרק יום הכפורים [יומא ע"ד ע"א], הא ליתא, דבכל מילי דממונא הפקר בי"ד הפקר, וחכמים הפקירו ממון הבעל אצלה, והקנוהו לה להיות משועבד למזונותיה, וכשעבודא דאורייתא דמי, כדילפינן מקרא פרק השולח [גיטין ל"ו ע"ב] לגבי פרוזבול.
<h2>דף פז.</h2>
ולרבנו שלמה זצ"ל מצאתי, שנים שנתקוטטו זה עם זה והכה האחד את חברו, לאחר זמן בא ואמר לו אני מקבל כל ריצוי וקנס שיאמרו לי בי"ד ותמחול לי על מה שהעויתי, קפץ ונשבע מלמחול לו עולמית, וכשעברה חמתו נתחרט מן השבועה ורוצה למחול לו, ושאל ידידי לומר שנשבע זה לבטל את המצוה, שהרי כתיב [ויקרא י"ט] לא תקום ולא תטור את בני עמך, וכתוב בקבלה [מיכה ז'], נושא עון ועובר על פשע, ופירשו חכמים ז"ל [ר"ה י"ז ע"א] למי הוא נושא עון למי שהוא עובר על פשע, ולא חיילא שבועה, או דילמא, אינה בטול מצוה וחיילא שבועה. ואם תמצא לומר דחיילא שבועה, יכול הוא לנשקו ולדבר עמו באהבה ובחיבה הואיל ואינו מוציא מפיו מחילה או לא. כך נראה, משום שבועה לבטל את המצוה אין לדונו, דהתנן [ב"ק צ"ב ע"א], מנין שאם לא מחל לו שהוא אכזרי שנאמר [בראשית כ'], ויתפלל אברהם אל האלהים, ואי איתא, ליתני שהוא עובר בלאו דלא תקום ולא תטור את בני עמך, אלא ודאי אין לדונו בלא תטור שהרי נתבזה ואי אפשר בלא נטירה. אלא מיהו אכזרי הוי כדמפרש תנא, ונקימה ונטירה כבר פירשו חכמים [יומא כ"ג ע"א], איזהו נקימה ואיזהו נטירה, אמר לו השאילני קרדומך א"ל איני משאילך, למחר א"ל השאילני מגלך, א"ל איני משאילך כדרך שלא השאלתני קרדומך זו היא נקימה. נטירה, א"ל השאילני קרדומך ולא השאילו, למחר א"ל השאילני מגלך, א"ל הילך, איני כמותך שלא השאלתני קרדומך זו היא נטירה. ועוד תנן [נדרים ס"ה ע"ב] גבי נדרים, פותחין מן הכתוב שבתורה ואומרין לו, אילו היית יודע שאתה עובר על לא תקום ולא תטור את בני עמך, ואהבת לרעך כמוך, וחי אחיך עמך, שמא יעני ואי אתה יכול לפרנסו, ואומר לו אילו הייתי יודע שכך היה לא הייתי נודר, הרי זה מותר. מדקתני פותחין לו, מכלל דלאו ביטול מצוה היא זו, דאי ביטול מצוה היא, למה ליה למפתח בחרטה, ומי שרי, והתנן [נדרים ט"ז ע"א] אין נשבעין לעבור על המצות, דלא חיילא שבועה כלל, אלא ודאי אין בכך ביטול מצוה, וכבר פרשו חכמים, איזהו בטול מצוה כגון, שנשבע שלא לעשות סכה, שלא ליטול לולב, ושלא להניח תפלין. ולחבקו ולנשקו, אי אפשר שאין לך מחילה גדולה מזו, שהרי כתובה בתורה שנאמר [שמואל ב' פי"ד], וישב אבשלום בירושלם שנתים ימים ופני המלך לא ראה, דכי נקט עליה מילתא מחמת אמנון שהרג, ובשעת מחילה כתיב [שם] ויבוא יואב אל המלך ויגד לו ויקרא אל אבשלום ויבוא אל המלך וישתחו אפים לפני המלך וישק המלך לאבשלום, מדאשתיק קרא ולא אמר הריני מוחל ש"מ הנשיקה מחילה מעלייתא היא, אלא הריני רואה תקנה לשבועתו, [יומא פ"ז ע"א] יביא עשרה בני אדם ויאמר בפניהם, נתחבלתי בפני כל ונשבעתי שלא למחול לו ואיני יודע מה לעשות, והלה נכנס ואומר חטאתי לה' אלהי ישראל ולפלוני זה שחבלתי בו, והם אומרים, שרוי לך ומחול לך ונמצאו שניהם יוצאין ידי שמים ומחילה קיימת, ומנא לן דבעינן עשרה, דאמר רב חסדא צריך לפייסו בשלש שורות של שלשה שלשה בני אדם, שנאמר [איוב ל"ג], ישור על אנשים, ויאמר חטאתי, ואמר רב יוסף בר חנינא, מת יוליך עשרה בני אדם ומעמידן על קברו וכו'. ומנא תימרא דעבדינן בנדרים כך. דתנן [נדרים מ"ג ע"א], המודר הנאה מחבירו ואין לו מה יאכל ילך אצל חנוני הרגיל אצלו ויאמר, איש פלוני מודר הנאה ממני ואיני יודע מה אעשה, והלה נותן לו, ובא לו ונוטל מזה, היה ביתו לבנות או גדרו לגדור ושדהו לקצור הולך אצל הפועלים ואומר, איש פלוני מודר הנאה ממני ואיני יודע מה אעשה, והן עושין ובאין ונוטלין שכרן מזה, וילפינן מינה דאגלויי דעתא הכא מילתא היא וזוכין בכך להיות ידו כידו והויא מחילה גמורה. ואי יהיב ליה קנס שרי ליה למישקליה שאין מחילה תלויה בקנס, דתנן [ב"ק צ"ב ע"א], גבי ה' דברים אע"פ שהוא נותן לו אינו נמחל שנאמר [בראשית כ'], ועתה השב את אשת האיש כי נביא הוא והתפלל בעדך וחיה.
